בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתם של פלוני ופלונית כנגד אלמוני. שמות באי כוח הצדדים לא צויינו בפסק הדין [תא (י-ם) 19224-04-16] ניתן במרץ 2020, על ידי השופט אמיר דהאן.
הנתבע הוא סוכן הביטוח הקבוע של התובע, אשר הנפיק לו בעבר פוליסה רלוונטית לתביעות צדדי ג' אשר עלולים להיפגע בביתו. התובע הוא לקוח של הנתבע מזה מספר שנים, ובמסגרת יחסים אלה רכש והאריך מפעם לפעם חוזה ביטוח בגין נזקי צד ג' בביתו. התובעת היא בתו של התובע, אשר נפגעה בביתו כאשר החליקה בעת ששטפה את הרצפה, נפלה ונגרם לה נזק גוף.
על פי הנטען בכתב התביעה, לאורך השנים פעל הסוכן לחידוש פוליסות הביטוח עבור התובע באופן עצמאי, תוך ניהול מעקב על הפוליסות שתוקפן פג וחידושן מול חברות הביטוח. כמו כן, סוכן הביטוח היה אחראי על גביית הפרמיות מן התובע. עם זאת, בשנה הרלוונטית לתביעה, נטען כי סוכן הביטוח לא חידש את הפוליסה מול חברת הביטוח.
חובת זהירות
התובעים טענו כי על סוכן הביטוח חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית מתוקף תפקידו לפעול מול חברות הביטוח ולוודא כי לתובע קיים כיסוי ביטוחי מלא. עם זאת, סוכן הביטוח לא חידש את הפוליסה מול חברת הביטוח, ובכך התרשל וגרם לתובע נזק כספי מכיוון ולתובע לא היה ממי להיפרע עבור נזקי הגוף שנגרמו לבתו-התובעת. עוד טענו התובעים, כי בין התובע לבין סוכן הביטוח התקיימה התחייבות חוזית או מעין חוזית אשר נבעה מיחסי האמון ביניהם, ולכן חלה על סוכן הביטוח חובת נאמנות וחובת זהירות מיוחדת ומוגברת כלפי התובע. עם זאת, סוכן הביטוח הפר חובה זו בכך שלא פעל לחידוש פוליסת הביטוח ולכן עליו לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו לתובעת.
מנגד, סוכן הביטוח טען כי התובע היה מעורב בפוליסות ובעריכתן באופן שגרתי ונהג לערוך בהן שינויים. עוד טען סוכן הביטוח, כי האחריות לוודא כי הפוליסה חודשה מוטלת על התובע, ואין בהתנהגות סוכן הביטוח בעבר, אשר פעל לחידוש הפוליסה, בכדי להטיל עליו אחריות לחידוש הפוליסות גם בעתיד. לבסוף, טען סוכן הביטוח כי הפוליסה סיפקה כיסוי לתובע מפני תביעות צד ג' על נזקים שנגרמו ברשלנותו בביתו, ובהתאם לכך לתובע לא הייתה עילת תביעה.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק קבע בית המשפט כי דין התביעה להידחות.
תחילה, ציין בית המשפט כי על פי חוק חוזה הביטוח, חוק החוזים, חוק השליחות ופקודת הנזיקין, קיימת אחריות מקצועית מוגברת של סוכן ביטוח כלפי לקוחו, ואחריות זו יכולה אף להקים בנסיבות מסויימות חיוב בפיצויים מכח משא ומתן מתקדם ללא פוליסה ואף ללא פרמיה.
בהקשר סיבתי
כמו כן, בית המשפט קבע כי במקרה הנדון סוכן הביטוח התרשל, שכן, אופי היחסים ארוכי הטווח בין התובע לבין סוכן הביטוח הטילו אחריות על הסוכן לדאוג ולהזכיר ללקוח/המבוטח את נושא חידוש הביטוחים בכל שנה. בית המשפט הדגיש כי הדבר היה מתבצע באופן שכזה בשנים קודמות בשגרה שבין הצדדים.
עוד הוסיף בית המשפט, כי התובע היה מעורב בגיבוש ובחידוש הפוליסות, וכי אין לראות בו צד עשוק אשר מחמת לקות או חוסר הבנה קיצוניים לא היה מעורב כלל בענייני הביטוח.
לפיכך, קבע בית המשפט כי היחסים בין הצדדים הקימו הן חובת זהירות קונקרטית והן יחסים חוזיים, אשר חייבו את סוכן הביטוח להזכיר לתובע כי הגיע מועד חידושה של הפוליסה.
יתרה מכך, בית המשפט הדגיש כי גבול האחריות של סוכן ביטוח הוא כהיקף הפוליסה המבוטחת שנמכרה או שהייתה אמורה להימכר ללקוח. עם זאת, במקרה הנדון לא נחצה גבול זה, שכן, לא הוכח כי התרחש מקרה ביטוח אשר זיכה את התובע בקבלת פיצוי, אף לא ברמה הרעיונית. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי הקשר הסיבתי בין הכשל של אי חידוש הפוליסה לבין שאלת הכיסוי הביטוחי התנתק.
בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעים לשלם הוצאות לסוכן הביטוח בסך של 30,433 שקל.
עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.
הכותב הוא היועץ המשפטי למחוזות ירושלים והשרון בלשכה