בבית משפט השלום בראשון לציון נדונה תביעה בעניין דרישת תשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב על ידי מכר הנתבעים. בכתב הגנתם, טענו הנתבעים כי רכבם נגנב, מגדל היא שצריכה לשלם את תגמולי הביטוח ובכך לפרוע את חובם לתובעת.
מגדל טענה מצדה כי לא התקיים כל 'מקרה ביטוח' שכן הרכב כלל לא נגנב. לדבריה, הרכב "קיים ונוסע" ונמצא ברשות מכר וחבר טוב של אחת מהנתבעים, אשר אף התגוררו יחד בזמן הרלוונטי. למכר הנתבעים הייתה גישה חופשית לרכב ולמפתחות, הוא ידע את הקוד הסודי ואף עשה בו שימוש באופן שגרתי. לפיכך, לא התקיימו בנסיבות העניין יסודות עבירת הגניבה, ולכל היותר מדובר היה באירוע של הפקרת מפתחות מצד המבוטח או מסירת הרכב ברשות.
לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית המשפט כי דין התביעה להתקבל.
בית המשפט הדגיש כי במקרה הנדון, לא הייתה מחלוקת שפוליסת הביטוח כללה כיסוי למקרה של גניבה. בית המשפט דחה את עמדתה של מגדל וקבע כי לא נמצא פגם בכך שהנתבע הותיר את מפתחות הרכב סמוך למיטתו בעת שישן, שכן אין לצפות ממבוטח סביר כי יחשוד ששותפו לדירה ינצל את תמימותו ויגנוב את רכבו. כמו כן, אין לדרוש כי יסליק את מפתחות רכבו בטרם ישכב לישון תחת הכרית, ואין לקבוע כי מקום שלא עשה כן – ייחשב כמי שהפקיר את המפתחות.
באשר לטענה בדבר הקוד הדרוש להתנעת הרכב, קבע בית המשפט כי גם לו היה מעיד המכר כי נחשף לקוד הסודי רק בעקבות רישומו על גבי מגן השמש (אשר נוגד את הוראות הפוליסה), לא היה בכך כדי לשלול את הכיסוי, שכן מדובר בשינוי המהווה 'החמרת סיכון' או באי נקיטת אמצעים ל'הקלת הסיכון'. תוצאת הדברים עשויה הייתה להיות לכל היותר הפחתת תגמולי הביטוח בשיעור יחסי, ובלבד ששיעור ההפחתה הוכח.
בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה בעניין האמור הוטל על המבטחת. ואולם במקרה הנדון, לא הובאה כל ראיה מטעם מגדל לכך שמבטח סביר לא היה מבטח רכב ללא קוד סודי, ואף לא הובאה כל ראיה לקיומה של פוליסה מקבילה שעל בסיסה ניתן לחשב את התשלום היחסי.
סוף דבר, בית המשפט קיבל את התביעה ואת ההודעה לצד ג' וחייב את מגדל לשלם לתובעת סך של 31,898 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.